<h1>רבינו יהונתן מלוניל — שבועות</h1>
<h2>דף נ:</h2>
[שבועות ל"ח ע"ב] שבועת הדיינין הטענה שתי כסף, כלומר שבועת הדיינין שהדיינין משביעין על ידי הודאה מקצת הטענה שלמדוה מאשר יאמר כי הוא זה, וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו, דהיינו שבועת הטענה שהשבועה באה על ידה, לא תהא פחותה משתי כסף. וההודאה (שמתחייבת) [שמחייבתו] לישבע לא תהא פחותה מפרוטה, דהא שתי כסף שתי מעין הן והן שליש הדינר, דתנן שש מעה כסף דינר. ובגמרא פליגי בה רב ושמואל אי בעינן מכפירה לחודה שתי כסף חוץ מן ההודאה שהיא שוה פרוטה, נמצא להאי סברא צריך שיטעננו שתי כסף ופרוטה ויכפור לו השתי מעין ויודה לו על הפרוטה, ואיכא מאן דאמר דבין הכפירה וההודאה ליהוי שתי מעין, ומסקנא דמכפירה לחודה בעינן שתי כסף, אבל אם היתה הטענה פחות משתי כסף אע"ג שיש בהודאה שוה פרוטה לא משבעינן ליה. אי נמי אפילו תהא הטענה שתי כסף אם ההודאה פחות משוה פרוטה לא משבעינן ליה, ואי ההודאה אינה ממין הטענה דפטור משבועה, שתי כסף יש לי בידך והשיב לו אין לך בידי אלא פרוטה אחת פטור, כי הפרוטה של נחשת היא והוא טענו כסף.
